כיצד לשמור על ההשראה שלכם: חלק ראשון

החלטתי לכתוב פוסט על אחד האתגרים שעמדו ועדין עומדים, בתהליך היצירה שלי, ואני מניחה שגם אצל אחרים; עבודה עצמאית מהבית, שמירה על ההשראה והדיוק, ובעיקר שמירה על הבריאות הנפשית. אני יודעת שכיוצרת ואמנית, אני מהווה את "הכלי" הכי חשוב בפלטת הכלים שלי. רבות חושבים על תוכן היצירה, אבל מה עם מבט העל, על התהליך עצמו. לכל אחת ואחד יש את הדרך שלה. חשבתי שיהיה טוב אם אחלוק את הדרכים שאני מצאתי שעוזרים לי בדרך. הדרך הזו, היא לא גן של שושנים. עברתי בתקופה אחרונה ימים של היי, בהם חשתי שאני ממש מתקדמת, מגלה עולמות חדשים ומצליחה לחדש. והיו ימים של דאון עמוק. שבהם שדון ה-"מה אם" צץ, ומפקפק בכל החלטה. ופיקפק בכלל ביכולת להצליח עם הפרויקט. יש כל כך הרבה שאינו ידוע.. הדרך מתגלה מתוך הערפל צעד צעד. צריך להתמודד עם אי הודאות, עם החיים שמסביב לעבודה, לשמור על בהירות מחשבה, וראיה רעננה של לאן אני רוצה להגיע ומהם הצעדים שעלי לקחת במטרה להגיע אליהם.


לכתוב לכתוב ולכתוב
אני בן אדם מאוד ויזאולי, (ברור כשמש לא?)... על מנת שאבין מה עומד מולי אני צריכה לראות את זה כתוב, או מצוייר, או מקושקש.. בלי זה אני לגמרי אבודה. מתחילת התהליך הספקתי למלא כבר כמה מחברות... התהליך הזה היווה את אחת ההשראות הגדולות לכך שהחלטתי שהמוצר הראשון שאוציא ואמכור, יהיו מחברות (מגיעות בקרוב מהתנור!). אני משתמשת בהן כיומן למחשבות ושאלות, לרשימות ותכנון זמנים, ולהדבקה וציור של רעיונות חדשים. מאוד עוזר לי בימים קצת אבודים, לדפדף לאחור, ולראות גם, כמה עברתי ואיזה דרך עשיתי, וגם כתזכורת של מה עליי לעשות ומה המשמעות של כל התהליך הזה.

One of my many notebooks

להתחדש
השגרה מתגנבת באלגנטיות שקטה, ומחלחלת לחיינו, וגם לתהליך העבודה שלנו וליצירה ומשם גם לתוצרים. האם גם אתם נתקלתם בתופעת הזומביות? ובמילים אחרות "שיוט על מצב אוטומטי". קמים בבוקר, מבצעים את אותן הפעולות, קרוב לודאי בשיטתיות קבועה. מתיישבים לשולחן העבודה, מול המסך, או מול הנייר, ורואים את אותן החלונות של התוכנות פתוחים, באינטרנט גם, אולי זה הפייסבוק הידוע כבזבזן זמן מדופלם, אולי זה המייל, איזה בלוג בעל אינסוף אימג'ים, ווינט. אולי אתם שומעים את אותן תחנות ברדיו או את אותו פלייליסט? אין ספק שיש חשיבות להרגלי עבודה, (ועל זאת נדון בהמשך), אך לעיתים, הרגלי עבודה, הופכים למדכאי יצירתיות. לפעמים אם מגיע אותו בלוק יצירתי מאיים, מה שהכי יעיל ונכון לעשות זה לשנות. אולי לסוע למקום חדש, ואם לא חדש אז אולי למקום אהוב, למצוא השראה בטבע, או בעיר. לפגוש אנשים, חדשים ומוכרים. ואולי זה יכול להיות משהו פשוט כמו למצוא מוזיקה חדשה להקשיב לה תוך כדי עבודה. אולי במקום לצייר בעפרון, להחליף למכחול. לפני כמה שבועות שינינו בבית את מיקום שלוחן העבודה שלי, פתאום הפרספקטיבה על החלל משתנה, הנוף הוא אחר. בין היתרונות הברורים שנוצר לי יותר ספייס לעבודה, המיקום עצמו מאוד עזר לי להתמקד. אולי בכלל סביבת העבודה שלכם צריכה איזה שינוי, של צבע, או איחסון, או ריהוט. ניתן למצוא הרבה דברים קטנים וגדולים שיכולים לעזור לכם לנער את האבק מהמוכר והצפוי.

Found on: http://deerdaniel.tumblr.com/post/20595930277/arrests-maxwell-tomlinson

מסגרת וסביבת העבודה
עבודה מהבית כידוע, הפכה להרבה יותר נפוצה בשנים האחרונות. מגבלות של מקום פיסי הפכו לכמעט לא קיימות. בנוסף לכך, יותר ויותר אנשים מבינים שעבודה כשכירים, במיוחד בתחומי היצירה, מאוד מוגבלת וכך גם השכר בימים אלו. יתרונותיה של דרך עבודה זו נראים לי ברורים. אך כאמור יתרון אחד שנתנה העבודה מחוץ לבית, היה הגבול הברור מתי עובדים ומתי מסיימים לעבוד. הסחות הדעת שקיימות בבית לפעמים הופכות את ניהול הזמן לאתגר רציני. אצלי אין חדר עבודה מובחן. שולחן העבודה שלי נמצא במרכז הבית, בסלון, אילוץ שהבית הנוכחי מחייב. מאחורי כיור הכלים, ומסביבי שתי חתולות מסוכסכות, וכלב אחד. על מנת להפוך את סביבת העבודה שלי ליעילה ככל היותר, הבנתי מתוך מודעות ומניסיון הזמן, שאם הסביבה מבולגנת יהיה לי מאוד קשה להתרכז. לכן לרוב אשתדל להכין את הקרקע הטובה דיה לקראת העבודה. חלק מסביבת העבודה בעיני זה היוצר/ת עצמו/ה. האם אני מרגישה טוב? אולי אני זקוקה לכוס תה או קפה? או למקלחת? גם הסדר התוך אישי מאוד משפיע. לא סתם כשמגיע האביב כולם עסוקים בניקוי וסידור, כמו העץ, שמגדל עלים חדשים, כך גם אנחנו זקוקים להתחדשות. 

http://aubreyroad.blogspot.com/2010/03/studio-space.html

ידע דם ודמעות
מפתיע לגלות, שידע עשוי להוות למכשול. הרי שאנחנו זקוקים לו, מחפשים אותו, רוכשים אותו. הוא ללא ספק מרכיב חיוני לכל בעל מקצוע. אבל, הנה האבל.. לפעמים אנחנו יודעים כל כך, שאנחנו לא מתנסים בלחשוב על אפשרויות נוספות. ילדים למשל, בשל היעדר ניסיון יכולים לחשוב בצורה הרבה יותר אבסטרקטית וחופשית. נמרוד, בן זוגי, למד בגיל 4 חשבון באיזה שהיא דרך שהוא המציא. דרך שעכשיו מתקשה לשחזר, לאחר שנים של מערכת החינוך שעסוקה בלפרמט אותנו לאותו שטנץ. זה מאוד טריקי, להשתמש בידע שרכשתם בצורה מקצועית ועדין לשמור את הגמישות האישית והייחודית לכם. אומרים שאימון מביא למצויינות, אבל ניתן גם לומר שהוא מוביל לרוב לאותם מקומות צפויים ומוכרים. כשמציירים מהתבוננות, אחד הכלים הכי חשובים זה לשכוח את הידע המוקדם שיש לנו על צורה מסויימת, כמו עין, או יד.. לראות את הצורות כמופשטות, ומשם לראות הרבה יותר מדוייק. עצרו מידי פעם בתהליך היצירה ותשאלו את עצמכם האם התבוננתם מספיק בצורה חדשה על אותו דבר מוכר. נסו לראות כאילו זו הפעם הראשונה שאתם רואים. ורק אז הטמיעו את הידע.

מגבלות הכרחיות
לפעמים קורה ההפך מבלוק יצירתי, יש עודף של רעיונות, כל כך הרבה רעיונות ומחשבות, שאפשר לטבוע בים הזה ולאבד את הידים והרגליים. המחשבות הופכות למרצדות כמו הבהובים חמקמקים, אותם מאוד קשה לתפוס. מאיפה להתחיל, מה לעשות, איך לעשות, אני מדמיינת את זה כמו לנהוג בכביש מהיר במהירות גבוהה שבדרך יש פניות חדות ומכשולים. לא פלא שלעיתים תופעה זו גורמת לחרדה ובהלה. נהוג לחשוב על יצירתיות כחשיבה מחוץ לקופסה, אך אולי לפעמים צריך את הקופסה כדי להכניס בתוכה את היצירתיות שלנו. חלק מתהליך זה עובר דרך איתור ודיוק "הבעיה" . מה למעשה חשוב לנו לעשות וליצור, עבור מי אנחנו יוצרים, מהי המטרה שלנו וכדומה. לפעמים הקופסה המדומיינת הזו מדייקת אותנו, ומעניקה לנו דווקא חופש. מה יש בקופסה שלי שהיא רק שלי.

אז.. זה למעשה חלק ראשון בסדרת הפוסטים אשר יעסקו בנושא הזה... 
אילו עוד דרכים אתם מצאתם, כדי לשמור על ההשראה, על הדרך ועל הפוקוס? 

לחלק השני בנושא